אלי כהן – האיש שלנו בדמשק

על סיפורו של המרגל אלי כהן, וסיפור שכתבתי בגיל 15 באנגלית בעקבותיו

לקראת יום הזיכרון ויום העצמאות, בחרתי להקדיש את הפוסט הזה למרגל הישראלי אלי כהן. ספרים רבים נכתבו וסרטים רבים הופקו על חייו של אלי כהן. כנערה, קראתי את הספר "אלי כהן – האיש שלנו בדמשק" מאת א. בן חנן, אשר השפיע עליי מאוד. עד כדי כך השפיע, שהחלטתי לכתוב עליו סיפור קצר באנגלית שעורר הרבה הדים בבית הספר בזמנו. בהמשך הפוסט תוכלו לקרוא גם את הסיפור.

את הספר, כמו רבים אחרים, קראתי בעידודה של אמי האהובה אורנה ז"ל. אמא לימדה אותי את אהבת הספר, אהבת המילה הכתובה ואהבת הכתיבה. היא גם דאגה להרחיב את השכלתי בכך שדאגה שאקרא ספרים על פרשיות מתקופות שונות בהיסטוריה, ולאחר מכן היינו משוחחות על הנושא (ועוד על איך אמי השפיעה עליי ובזכותה כתבתי את הספר שלי תוכלו לקרוא בפוסט "איך נולד הספר שלי – בעיניים כלות").

עד היום אני זוכרת את הספר על חייו של אלי כהן. מדובר במהדורה מאוד ישנה, שיצאה בשנת 1967. ככל שהספרים היו ישנים יותר ודפיהם צהובים יותר, כך נהניתי יותר מקריאתם…

למי שלא מכיר, אספר כאן בקצרה על חייו ומותו של אלי כהן. תוכלו לקרוא יותר בערך אלי כהן בויקיפדיה וגם באתר ההנצחה על שמו של אלי כהן.

סיפור חייו של המרגל אלי כהן

אלי כהן נולד במצרים בשנת 1924, והיה איש כריזמטי, חכם, חברותי ומבריק. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת אלכסנדריה אך נאלץ לפרוש בשל מצבם המתוח של היהודים במצרים באותה תקופה. בראשית שנות החמישים נשלח לראיון אצל מגייס מטעם המוסד, אבל נפסל בטענה שהוא "בולט מדי, שנון מדי וכריזמטי מדי." בדיוק אותן תכונות ששנים מאוחר יותר תסייענה לו להתחבב על בכירים בממשל הסורי…

כהן היה מיודד עם פעילים יהודיים בתאים החשאיים במצרים, שמאוחר יותר הואשמו בפרשיית "עסק הביש" והוצאו להורג (וגם זה נושא שקראתי עליו בספר "האדם השלישי" מאת אברי אלעד). בפרשייה זו נחשף תא ריגול יהודי במצרים וחבריו הוצאו להורג, והיא נחשבת לשנויה במחלוקת עד היום. ככל הנראה פרשייה זו השפיעה מאוד על כהן שהחליט להתגייס למודיעין הישראלי.

לאחר מבצע קדש עלה כהן ארצה ונשא לאישה את נדיה, עולה מעיראק ואחותו של הסופר הידוע סמי מיכאל. בשלב הזה חייו של כהן נראים כאילו הם לקוחים מסרט הוליוודי שובר קופות. הוא עובד בהנהלת חשבונות ב"משביר", ומפוטר. לאחר מכן מתברר שזה היה חלק מהכשרתו כסוחר קמעונאי. הוא שוהה בכפר בגליל ולומד על התרבות הסורית, ולאחר מכן נשלח לארגנטינה שם נבנית דמותו של כאמל, סוחר ערבי גולה מסוריה.

כשהגיע לסוריה בשנת 1962, כולם האמינו שהוא איש עסקים פטריוט, ועד מהרה הוא התחבב על בכירים בצבא ובממשל הסורי. את המידע שאסף היה משדר בשידורי אלחוט לישראל, ואומרים שהוא הקנה לישראל יתרונות בטחונים במשך שנים קדימה.

נסיבות לכידתו נותרו עמומות עד היום. בשנת 1965 הוא נתפס ולאחר מכן הוצא להורג בתלייה. רגע לפני מותו, הותיר אחריו כהן מכתב לרעייתו נדיה ולשלושת ילדיהם, סופי, עירית ושי.

אלי כהן – האיש שלנו בדמשק, נקבר שם ועד היום לא הובא לקבורה בארץ.  

סיפורו של אלי כהן השפיע עליי כל כך, עד שבכיתה ט', בגיל 15, כתבתי את הסיפור הבא באנגלית על רגעיו האחרונים והמכתב שכתב:

Eli Cohen – a letter to his children / Dana Rada

Eli Cohen was sitting in his prison, waiting for his death. He knew nothing about the trial, he had never been there – in his trial.
He had no idea about the efforts that were made in order to try saving him from his sentence – being hanged by the Syrian.
So he was sitting there – alone, lonely, without knowing anything about his own destiny or future. He didn’t even know what the time was.

All he could think about was his family. His wife Nadia and their 3 children will be very lonely when he’ll be gone. They are all very young now. Nadia is only 29 years old and the children are just children.
Suddenly he heard steps. It must be the guard, he thought.
It was the guard.

Cohen lifted his head slowly. He had no fear in his heart, no regrets either.
The guard looked at him scornfully.
“Here,” he said. “You can have some papers and pens.”
Cohen said nothing.
“You can write some letters.” The guard continued and threw the papers and pens.
Suddenly the guard started to yell. He was full with hate. “You dirty Jewish are all the same! But now you’re going to learn your lesson!!!”
Cohen looked at the guard straight into the eye, full with proud.
The guard took off and Cohen took the papers, held the pen in his hand and started to write.

“My dear children. You are probably older now then you were when I wrote this letter. I wanted you to grow up before reading this.
Now I’m sitting in my prison. I know nothing about the outside world, but I imagine that I’m getting closer and closer to my end – at least in that world.
I just wanted you to know how much I love you and your mom. I know that I was always missing, but you were in my heart all the time and still are, and will always be.
I had an obligation. An obligation to my homeland. I believe that you can never escape from a duty. But I never wanted to get away from mine! My obligation was even more important – it was a mission, destiny. I was always proud of it, and I still am. And I want you to feel the same way as I do!

It’s a great honor to help Israel in such a way and I have no regrets for what I did, and you shouldn’t have some either. 

I want you to remember me (if you can) as your loyal father who was loyal to his country too. You should know that he loves you wherever he is.

Remember that he went to find some piece with proud in his heart but no fear. He did what he wanted to do in this world.

I know you’ll grow to be kind, brave, honest people.

                               Yours, with love,

                               Father
                           Eli  cohen – 1965

סיפורו של אלי כהן – מילת סיכום אישית

מרגש אותי להיזכר בסיפורו המדהים של אלי כהן, בספר שהשפיע עליי כנערה, ובאמי שעיצבה את דמותי.
ובפרט מרגש להיזכר בנערה שכתבה בתמימות ובהתרגשות על משהו שקרה עשרות שנים לפניה.

סקרנית מאוד לדעת, מה לקחתם מהפוסט הזה?