המלצה על רומן היסטורי שאהבתי!
היי! כיף שאתם כאן! אם זו פעם ראשונה שלכם באתר, ממליצה להיכנס לפוסט הזה שעושה סדר ברצף הקריאה באתר.
זה ידוע שאני אוהבת רומנים היסטוריים, ולשמחתי הרבה זהו רומן היסטורי מוצלח במיוחד.
אני גם אוהבת את הספרים של ג'וג'ו מויס, אז מבחינתי מדובר בסיפור הצלחה מסחרר.
לפני שמתחילים, על מה הספר?
העלילה מתרחשת בקנטאקי שבארצות הברית בשנות ה-30. זה כבר ראוי לציון כי מדובר בארץ שלרוב לא מככבת בספרים וגם בתקופה שפחות מדובר עליה, לפחות בארה"ב.
הספר מתמקד בשתי דמויות נשיות עיקריות:
מרג' – ותיקה בעיירת קנטאקי, בשנות ה-30 המאוחרות שלה. היא איננה נשואה מבחירה ומנהלת מערכת יחסים עם סוון, מנהל בטיחות במכרה פחם. זה כמובן דבר יוצא דופן באותם ימים.
אליס – צעירה אנגליה שנישאה לבנט ואן קליב – הרווק המבוקש של העיירה. מהר מאוד מגלה אליס שלא כל הנוצץ זהב הוא. היא מרגישה חנוקה מאוד בבית, בפרט לאור העובדה שאביו של בנט מתגורר איתם ולמעשה מכפיף את כל דרי הבית לרצונו ולדעותיו החשוכות.
הכול משתנה כאשר בעיירה מתחיל מיזם של ספריה נודדת על גבי סוסי משא. מיזם שאותו הגתה אלינור רוזלווט בכבודה ובעצמה.
ומדוע יש צורך בכלל להוביל ספרים על גבי סוסי משא אתם שואלים?
ובכן, באותה תקופה בארצות הברית היו אנשים רבים שחיו בחוות מבודדות בלב הטבע, ללא גישה לספרים ובטח שלא לספריות. בדיוק לשם כך נועד המיזם שמטרתו הייתה גם לאפשר לנשים לעשות משהו מועיל, וגם להביא את הקדמה והתרבות אל בני החוות המרוחקות.
כמובן שבעיירה מתעוררת התנגדות עזה למהלך הזה.
מה פתאום שנשים ירכבו על סוסים ברחבי השממות של קנטאקי? ומה פתאום שהן יפיצו ספרים שעלולים להסיט את הנשמות הטובות מדרך הישר של הכנסייה?
מי שממהרת להרים את הכפפה היא מרג'. אליה מצטרפות אליס ועוד מספר נשים. לכול אחת מהן סיפור מיוחד. כנגד כל הסיכויים הן מגיעות לבתים הנידחים ביותר בסביבה, רוכבות בתנאי שטח ומזג אוויר קשים ביותר, ומצליחות לגעת בלבבות הקשוחים ביותר. הן מביאות אור ותקווה למשפחות העניות.
אולם אט אט הרוחות הרגועות בעיירה מתלהטות ומאיימות על המשך קיום הספרייה הנודדת ועל חייהן האישיים של הנשים האמיצות.
מה שהופך את הספר לטוב, מעבר לעלילה המצוינת והקולחת, הוא דיון בנושאים ערכיים מאוד שרלוונטיים גם בימנו.
מעמד נשים:
זה נושא שעולה כמעט בכל רומן היסטורי. אבל היי, אנחנו מדברים על ארצות הברית בשנות ה-30, אז זה לא אמור להיות טוב יותר?
ובכן, ממש לא. הנשים בספר ובתקופה הזו חיות בסביבה שבה זכותן להביע דעה, לנהוג בחופשיות ולהחליט על עתידן כמעט לא קיימת. אלו שכן עושות זאת, משלמות מחיר כבר.
והנה ציטוט מתוך הספר שממחיש זאת:
"אני, וחלק ניכר משכנינו, מודאגים מההשפעה שיש לספריה הזאת על העיירה הקטנה שלנו. יש דיווחים על נשים שכבר לא מטפלות בבית כיוון שהן עסוקות מדי בקריאת מגזינים מגונדרים או ספרי רומנטיקה זולה. יש ילדים שמקבלים רעיונות בעייתיים מספרי קומיקס. אנחנו נאבקים כדי לשלוט בהשפעות שנכנסות לבתים שלנו."
נושא נוסף שתמיד רלוונטי – נישואים:
מערכת היחסים בין מרג' וסוון שאינם נשואים, מהווה מעין מראה הפוכה למערכת היחסים הצוננת בין אליס ובעלה. אליס אמנם נשואה לרווק המבוקש של העיירה, אבל הנישואים שלה הם ממש לא מופת למודל נישואים והדרך לפיצוץ בלתי נמנעת… נוסף לכך מתמודדת אליס האנגלייה גם עם יחס חשדני ומנוכר של בני העיירה כלפיה.
היחס לשחורים בארצות הברית:
הציטוט הבא, קצר וקולע ויהיה טוב יותר מכול מה שאכתוב:
"את לא יכולה להעסיק אישה צבעונית בספריה לבנה. זה בניגוד לחוק ובניגוד לחוקי הטבע."
אותי אישית זה מצמרר. ורק לחשוב שאמירות מסוג זה היו מקובלות בארצות הברית, ערש הדמוקרטיה והקדמה בשנות ה-30 של המאה ה-20, לא המאה 19 או ה-18. המאה העשרים!
ונסיים עם ציטוט אופטימי במיוחד שאהבתי ושהוא מוטיב חוזר בספר:
"תמיד יש דרך מוצא מכל מצב. היא עלולה להיות מכוערת. היא עלולה לתת לך הרגשה שהאדמה רועדת לך מתחת לרגליים. אבל תמיד יש דרך מסביב."
לסיכום – מומלץ ביותר!
המלצות על ספרים נוספים מחכות לכם ממש כאן.
פוסטים מותחים הממשיכים את הספר "בעיניים כלות", סיפורים קצרים ופוסטים על מאחורי הקלעים של הכתיבה שלי – הכל מחכה לכם כאן.
אשמח מאוד לשמוע מה חשבתם על הספר ועל הפוסט, מחכה לכם בתגובות כאן למטה ומבטיחה להתייחס לכל תגובה!
אתם מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה במייל או בוואטסאפ ולקבל עדכונים על פוסטים חדשים ישירות אליכם!
