המלצה חמה לאחד הספרים הכי מרגשים שתקראו!
אדי ג'אקו, המגדיר עצמו כאיש הכי מאושר בעולם, נולד בגרמניה בשנת 1920. הוא חווה את הדברים האיומים ביותר שאפשר בשואה –
ושרד.
לא רק שרד, אלא אף הקים משפחה לתפארת, חי עד גיל 100, ופשוט היה מאושר.
איך מצא בתוכו את הכוחות לחייך, לשמוח ולהיות מאושר אחרי כל מה שאיבד?
על כך מסופר בספר. הספר מחולק לפרקים שבכל אחד מהם יש פרק חיים וגם מסר.
הוא מתאר את קורותיו של אדי, החל מילדות מאושרת עם הוריו, לימודי הנדסת מכונות תחת זהות בדויה, חוויותיו במלחמה ובפרט שהותו במחנה אושוויץ הנורא.
בספר תיאורים לא קלים, אך אני ממליצה בחום לקרוא. הוא כתוב באופן קולח, אישי מאוד ורווי אופטימיות.
בספר מרבה אדי לדבר על געגועיו החזקים לאמו, געגועים שנמשכו כל חייו עד לגילו המופלג.
הזדהיתי עם זה מאוד, כמי שגם אבדה אם בגיל צעיר. כמובן שזה לא דומה לאופן הנורא שבו אדי איבד את אמו, אבל אמא יש רק אחת, ואובדן אם בגיל צעיר זה משהו שלא מפסיק לכאוב אף פעם.
וכך כותב אדי בסיומו של אחד הפרקים:
"אם יש לכם את האפשרות, בבקשה לכו הביתה ואמרו לאמא שלכם כמה אתם אוהבים אותה. תעשו את זה למען אמא שלכם. ותעשו את זה למען החבר החדש שלכם, אדי. שלא יכול להגיד את זה לאמא שלו."
וואו המשפט הזה נכנס ישר ללב שלי. מזדהה עם כל מילה בו!
בפרק האחרון של הספר כבר הייתי עם דמעות – כי יש בו כל כך הרבה רגש, תקווה ואופטימיות, לצד עצב וכאב גדול.
חובה חובה לקרוא, לדעת ולזכור. וגם לזכור לחייך. כי אם אדי המשיך לחייך, בוודאי שגם אנחנו יכולים. מומלץ בחום!
ואם קראתם, אשמח לשמוע מה חשבתם על הספר?
אם מעניין אתכם לקרוא ספרים נוספים העוסקים בשואה, מוזמנים להיכנס לפוסט ספרים מומלצים ליום השואה, וכמובן לקרוא גם את ספרי "הצוואה של לידיה", שחלק מעלילתו עוסק גם בשואה.
