דמות עגולה

איך בונים דמות עגולה וחזקה? שאלה שמעניינת גם קוראים וגם כותבים  

מאז שיצא הספר "הצוואה של לידיה" (וגם לפני כן) שואלים אותי הרבה מאוד על תהליך הכתיבה. איך בכלל מתחילים לכתוב ספר בן ארבע מאות עמודים? כיצד בונים את הדמויות? איך מגבשים עלילה? אז בחרתי לענות הפעם על השאלה איך בונים דמות ספרותית עגולה. השאלה הזו מעניינת ומסקרנת גם קוראים וגם כותבים, ולכן הפוסט הזה מתאים לכולם בעצם.
לפעמים הדמות מתחילה מרעיון, הבלחה, ניצוץ של אישיות מסוימת שצץ לנו בראש. אבל מכאן ועד להפוך אותה לדמות מלאה, מעניינת, עגולה ובעיקר אמינה – הדרך ארוכה. מספר השיטות לעשות זאת זהה כנראה למספר הכותבים בעולם ואף עולה עליו… לכן מה שאני אציע כאן בהמשך הפוסט אלו כמה עקרונות שעוזרים לי, והם לא האמת המוחלטת.
כדי להפוך את הפוסט הזה לקרוב יותר אלינו, אני אדגים את הדברים על הספר "הצוואה של לידיה". אם קראתם – אז אולי תבינו עכשיו יותר איך התרחש תהליך הכתיבה, ואם טרם קראתם – אל דאגה לא יהיו כאן ספוילרים רציניים (חוץ מזה למה אתם מחכים? רוצו לקרוא!).

אז שנתחיל?

קורות חיים לדמות לדמות

בשלב הראשון, לאחר שצץ הרעיון לדמות, אני מציעה לבנות לה קורות חיים. כלומר לפתוח קובץ וורד, ולהתחיל לכתוב שם את קורות חייה של הדמות. באיזו שנה היא נולדה? לאיזו משפחה? מי ההורים שלה? מה השכלתה? באילו מקומות עבודה היא עבדה? במה היא חזקה? ובעיקר – מה החולשות שלה?
חולשות של דמות הן פעמים רבות מניע מרכזי להתרחשויות בעלילה. חולשה של דמות יכולה להיות הדרך שלנו להפוך את הדמות לעגולה בהמשך. אולי בזכות החולשה הזו יקרה משהו קטסטרופלי ואולי כתוצאה מכך יהיו עליות ומורדות בעלילה?
קשה מאוד ואף בלתי אפשרי לבנות דמות עגולה אם לדמות אין חולשות. דמות ללא חולשות תהיה לא אמינה ולא תעורר הזדהות.

בקורות החיים של הדמות אני כותבת ציוני דרך מרכזיים שהדמות עברה ממש על פי שנים. זה עוזר מאוד, במיוחד כשכותבים רומן היסטורי כמו שאני כתבתי (מוזמנים לקרוא עוד בפוסט "תחקיר לרומן היסטורי").

למי צריך לבנות קורות חיים? לא לכל הדמויות כמובן. אבל בהחלט לדמויות הראשיות בסיפור.

ואם כבר מדברים על הספר, אז אם קראתם אותו (או אפילו קראתם את הפרקים שמהם התחיל הספר כאן בבלוג), אתם מכירים את ז'ורז'ט. איזו חולשה של ז'ורז'ט היא לדעתכם מניע מרכזי להתרחשויות בעלילה? אני מחכה לשמוע כאן בתגובות מסקרן אותי לדעת מה תכתבו.

עולם שלם לדמות

פעמים רבות נוטים כותבים להתמקד ביחסים של הדמות עם מספר מצומצם של דמויות אחרות. אני ממליצה בחום רב לפרט גם על המקום שבו הדמות עובדת. בחיים האמיתיים כולנו מבלים את מירב זממנו בעבודה, ולכן הדמות לא תהיה שלמה אם לא נתאר גם את מה שהיא חווה במקום עבודתה. בדוגמה של ז'ורז'ט מהספר "הצוואה של לידיה", כמובן שחלק מרכזי ונרחב מהסצנות בספר מתרחש במקום עבודתה – מכרות תמנע. וחלק מרכזי באישיות שלה כדמות הוא הרצון שלה להצליח ולממש את הפוטנציאל שלה בעבודה. חשבו כיצד היה נראה הספר אם לא היה מקום כה נכבד לעבודתה של ז'ורז'ט? חלק עיקרי מהדברים המעניינים כלל לא היה מתרחש…

המלצה נוספת בהקשר זה היא להעשיר את הדמות בדמויות משנה שמאירות אותה מזוויות שונות. כמובן שכמו בכל דבר גם כאן מינון הוא הכרחי. לא נרצה להעמיס את הספר בדמויות משנה רבות מדי. דמות משנה טובה היא דמות שמצליחה להיות ייחודית בלי לבלוט מדי ומקדמת את העלילה. דמות ספרותית של גיבור ראשי לא תהיה טובה בלי דמויות משנה שיהיו לצידה ויניעו אף הן את העלילה.

מאפיינים ייחודיים לדמות ספרותית

כדי שדמות תהיה כזו שנחרטת בלב ובזיכרון, צריכים להיות לה מאפיינים ייחודיים. כמובן שתיאור מראה הדמות הוא חלק חשוב במאפייניה, אך הוא בעיקר טכני לדעתי. מה שבאמת מייחד ומבדל דמויות אלה מאלה הן מאפיינים אישיותיים. זה מתחיל בתכונות אופי וממשיך עד למחוות, תנועות ושפת גוף, לבוש מיוחד, שפה ייחודית.

האם אתם זוכרים את דמותה של פאני מהספר? פאני היא דמות משנית והיא מופיעה במספר מצומצם של פרקים. אבל קל לזכור אותה:

פאני נעצה בה את עיניה השחורות והחכמות. היא עצרה לרגע, ניגבה את ידיה בשמלתה הפרחונית והידקה את מטפחת הראש שהייתה קשורה לראשה.
"וואה עלינו, מה עכשיו?" פאני נשפה החוצה את המילים. "במה הסתבכת, ילדה?" ז'ורז'ט נשכה את שפתה. "למה, את חושבת אנחנו לא שמענו מה שהלך אצלכם? כל הרחוב שמע. כל העולם שמע!"

אז מה יש לנו כאן?

המחווה הפשוטה הזו של המבט החכם, ניגוב הידיים בשמלה והידוק המטפחת – מאפשרת לנו לדמיין בראש דמות של סבתא אהובה. אני מודה שכשכתבתי את זה חשבתי על סבתא שלי, שאמנם לא עלתה ממרוקו, אבל לבשה המון שמלות פרחוניות, תמיד הייתה עסוקה במטבח ונהגה להדק לעצמה את מטפחת הראש מעת לעת. כשמוסיפים לזה גם את השפה המשובשת מעט של עולה חדשה – זה נותן נופך ייחודי ואמין לדמות.
בספר יש עוד דוגמאות רבות למחוות גוף ושפה מיוחדת לחלק מן הדמויות: הנטייה של ז'ורז'ט לזקוף את כתפיה ואת סנטרה כדי לגייס אומץ, הביישנות של אדון שולמן והטעויות שלו בעברית, הביטויים בשפות זרות שז'ורז'ט אוהבת לפלוט מדי פעם, המבטא הצרפתי של אמאל, החיבה של אדם לומר את שמה של ז'ורז'ט שוב ושוב. ועוד…

אני מציעה לעצום עיניים וממש לדמיין דמות כאילו אתם רואים שחקן בסרט. איך נראית שפת הגוף שלו? איך הוא מדבר? מה מייחד אותו מהשאר?

אל תעשו לדמות הספרותית שלכם הנחות

זה לא קל. אנחנו הרי בראנו את הדמות, ולמה שנרצה להתעלל בה? עם הזמן אנחנו די מתאהבים בדמויות שלנו (כמו שאני בהחלט התאהבתי באדם מהספר!!!), וממש כואב לנו לחשוב שיקרה להן משהו רע. ממש כמו שקורה בעת קריאת ספר. אנו מתחברים לדמות, וכאשר קורה לה משהו רע הלב שלנו מתכווץ.
ככותבים אין לנו את הפריווילגיה הזו. אם נרחם על הדמות יותר מדי, הספר לא יהיה מעניין. הדמות לא תגיע לקונפליקטים ולא באמת תתפתח. במקרה הזה אני לא אתן דוגמאות כי זה יעשה ספוילר למי שלא קרא. אבל אם קראתם – אתם יודעים היטב שלא עשיתי לדמויות הנחות. ודעו לכם שלא היה לי קל בכלל. זו תחושה כל כך מוזרה להמציא מישהו שאתה מאוד אוהב, ואז לגרום לו לדברים רעים בדמיונך. היו קטעים שאפילו בכיתי תוך כדי הקלדה על המחשב.

אז לא יהיה קל לא לכותב, לא לקורא ולא לדמות עצמה. אבל זה הכרחי כי זה מה שקורה גם בחיים האמיתיים…

לסיכום

הספר והדמויות הן עולם שלם, סקרתי כאן רק כמה עקרונות על קצה המזלג. אם אתם קוראים, אני מקווה שזה עניין אתכם לקרוא על התהליך שמאחורי הקלעים. אם אתם כותבים, מקווה שהפוסט עזר לכם ונתן לכם רעיונות לכתיבה. רעיונות נוספים תוכלו למצוא בפוסט תרגילי כתיבה, ובפוסט החיבור שלי לעולם הרוח.

אני סקרנית מאוד לדעת – מה זה הזכיר לכם מהספר ולמה התחברתם במיוחד? ספרו לי בתגובות!