דנה רדא, בעיניים כלות

אני דנה, ואני שמחה שהגעתם לבלוג "הסיפור של דנה"!
אני אוהבת לקרוא, לכתוב ולשתף אתכם בתהליך היצירה. רוצים להציץ במגירות הסודיות שלי? 

נהנתם לקרוא?

למה שלא תפנקו את עצמכם:
בסיפור טוב
בהמלצות שיחסכו לכם זמן וכסף
בסודות מעניינים מעולם הספרים

פוסטים מומלצים

סוף העולם – חלק י"א

קישור לפרק הקודם

קישור לפרק הראשון

מכרות תמנע, 1959

המולה נוראית נשמעה מסביב.

אלחנן היה שרוע על הקרקע. ומעליו גופו המדמם של אדם.

"תורידו ממני את העבריין הזה!" שאג אלחנן, והכורים מסביב מיהרו אל אדם והשכיבו אותו בעדינות בגבו אל האדמה.

דמעות פרצו מעיניה של ז'ורז'ט, והיא צנחה על ברכיה ליד אדם. למרבה ההקלה, היא ראתה שהוא בהכרה, אם כי מעורפלת. הוא נאנק חרישית מכאבים. ז'ורז'ט סרקה בעיניה את גופו במהירות. הדם קלח במהירות ממותנו השמאלית. ז'ורז'ט הרימה בזהירות את חולצתו של אדם. החתך היה עמוק מאוד, אבל נראה היה לה שהוא לא פגע בשום איבר חיוני.

היא התלבטה במה תשתמש כדי לעצור את זרם הדם, כשאחד מהכורים ניגש אליה והושיט לה חולצה רטובה מזיעה. ז'ורז'ט גלגלה אותה לכדור ולחצה על הפצע של אדם בכל כוחה.  

"אתם עדים לזה שהעבריין הזה ניסה לתקוף אותי!" אלחנן צעק לכל מי שהיה בטווח שמיעה. "הוא שלף סכין וניסה לרצוח אותי! הצלחתי להגן על עצמי רק בנס!" אלחנן התקרב עוד ונעץ את מבטו באדם, שעיניו היו פקוחות למחצה. "נראה אותך יוצא מזה עכשיו, עבריין שכמוך." אמר בלחש.

ז'ורז'ט ידעה שהוא משקר. בשונה מהכורים סביבם, היא הייתה לידם כשזה קרה. אלחנן היה זה שאחז באולר וזה שהשתמש בו. היא ידעה שהוא התגרה באדם ורק חיכה להזדמנות הזו. למעשה, יכול להיות שזו בכלל אשמתה, כי זו דרכו לנקום בה.

היא גם ידעה שאיש לא יאמין לה.

לאדם יש תווית של עבריין.

הם במושבת עונשין בסוף העולם.

והיא בסך הכול אישה.

אבל זה לא עניין אותה עכשיו. עכשיו כל מה שאיכפת לה זה למנוע מאדם לדמם שם למוות.

"אתם שם!" קרא אלחנן לשני פועלים שעמדו בקרבת מקום. "תכניסו אותו לטנדר. ניקח אותו למרפאה בשכונה א'."

הכורים הרימו את אדם בעדינות ונשאו אותו אל הטנדר. הם השכיבו אותו בעדינות במושב האחורי. ז'ורז'ט מיהרה אחריהם.

"מה את חושבת שאת עושה?" קרא אלחנן.

ז'ורז'ט התעלמה ממנו ודחקה את עצמה אל הרווח הצר שבחלקו האחורי של הטנדר. היא חייבת להמשיך ללחוץ על הפצע כדי לוודא שאדם יהיה בסדר.

"אני באה איתכם!" היא צעקה.

"לא," קולו של אלחנן היה נמוך וזועם.

"אתה רוצה שהוא ידמם פה על האוטו היקר שלך?" היא שלפה קלף מנצח.

אלחנן מלמל קללה כבושה, ושלף מתחת למושב הנהג שמיכה מרופטת כדי שתשמש ככיסוי למה שנותר מהמושב.

ז'ורז'ט ממש לא התכוונה להתאמץ כדי למנוע מהטנדר האהוב שלו להתלכלך. שיאכל אלחנן את התבשיל שהקדיח בעצמו.

כעבור זמן שנראה כנצח, הם הגיעו למרפאה בשכונה א' באילת. המרפאה הייתה למעשה צריף קטן, שהיה הדבר הקרוב ביותר שיש לבית חולים בשממה הזו שאותה הם ניסו להפריח. אפילו בבאר שבע עדיין לא נחנך בית החולים שנבנה בה בשנים האחרונות. ז'ורז'ט שמעה שאולי הוא יחנך בסתיו. וגם אילו היה נחנך, הנסיעה לשם הייתה בלתי אפשרית, בוודאי במצב שבו היה אדם.

בתחילת הנסיעה הוא עוד הצליח למלמל שברי משפטים לא ברורים, אבל מהר מאוד הוא איבד את הכרתו.

היא לא האמינה שזה קורה. היא לא האמינה שרק לפני זמן קצר היא עוד הביטה בקומתו הזקופה והאיתנה, ואילו כעת הוא מוטל לצדה כמעט חסר חיים. והאיש שעשה לו את זה יושב מקדימה ומסיע אותם למרפאה. מעמיד פנים שהוא בסך הכול בוס דואג ואכפתי.

כשהגיעו לצריף המרפאה, היא נשמה לרווחה.  

רופא ושתי אחיות יצאו אליהם. הרופא ביקש להביא אלונקה ולשאת את אדם פנימה. שני גברים חסונים משכו את אדם מהרכב והשכיבו אותו על האלונקה.

"מה קרה לבחור הצעיר הזה?" שאל הרופא.

"הוא עובד אצלי במכרות," מיהר אלחנן לנדב את המידע. "הוא נפצע בקטטה. אתה יודע איך זה עם העבריינים שמגיעים לעבודה במכרות."

הרופא נד בראשו במורת רוח ומיהר להיכנס אל תוך הצריף. ז'ורז'ט מיהרה אחריו, אך זרועו של אלחנן משכה אותה בכוח לאחור ועצרה אותה.

"אמרתי לך שאת תשלמי," לחש באוזנה. "זו רק ההתחלה."

ז'ורז'ט ניערה את ידה בגועל והתקדמה מבלי להביט בו. שום דבר לא עניין אותה עכשיו חוץ משלומו של אדם. היא הייתה אסירת תודה על כך שהצליחה ללוות אותו.

ז'ורז'ט לא הורשתה להיכנס לחדר שבו טיפלו הרופא והאחיות באדם. היא התבקשה להמתין במבואת הכניסה לצריף שבה הונחו כמה כסאות פשוטים. היא בחרה באחד הכיסאות וצנחה עליו, מותשת. המתח הנורא של השעות האחרונות סחט את שארית כוחותיה.

הרופא כבר הרגיע אותה ואמר לה שלא נשקפת סכנה לחייו של אדם, כך שהיא הייתה רגועה יותר כעת, ועפעפיה צנחו על עיניה.

כעבור כמה שעות, נגיעה עדינה בכתפה העירה אותה. היא הזדקפה בכיסאה בבהלה. בחלון הופיעו גוונים סגולים שבישרו על השקיעה שכמעט הסתיימה.

בבי!

בבי כבר מצפה לה בבית בשעה הזו מזמן. מה היא תעשה?

"בואי חביבה," אחות אדיבה וחייכנית בשנות הארבעים לחייה, עם תלתלים אפורים ושביס לראשה הביטה בה באהדה. "את בוודאי רוצה לבקר את הידיד שאיתו הגעת נכון?"

ז'ורז'ט הנהנה נמרצות. ועוד איך היא רוצה. ולא איכפת לה כיצד יגיב בבי כשתגיע באיחור היום.

בצריף היו שורות של מיטות המופרדות זו מזו באמצעות וילונות. ז'ורז'ט פסעה חרישית בעקבות האחות אל קצהו הימני של החלל, נזהרת שלא להפריע את מנוחת החולים.

על מיטה רחבה אשר למראשותיה סורגים לבנים שכב אדם. בגדיו הוחלפו בכותנות בית חולים צחורה והוא כוסה בשמיכה דקה. עיניו היו עצומות.

"החתך שלו עמוק אבל לא גרם נזק ממשי," דיווחה האחות. "תפרנו אותו ונתנו לו משככי כאבים."

ז'ורז'ט חשה הקלה עצומה למשמע דבריה, והתיישבה בשקט בכסא הסמוך למיטה.

בפעם המיליון, היא תהתה מיהו אדם. מאין בא? איך הפך לעבריין? ואיך למרות הכול, יש לו לב טוב שגורם לו להסתבך למענה בצרות בכל פעם מחדש?

היא ידעה שהיא חייבת ללכת הביתה כדי שבבי לא ידאג לה.

אבל היא לא תזוז משם עד שתראה במו עיניה שאדם פוקח עיניים ומדבר.

יהיו ההשלכות אשר יהיו.

גם כך אלחנן השמיץ את שמה הטוב בפני כול הכורים. זה רק עניין של זמן עד שהשמועה הזו תגיע גם אל בבי. היא כבר הסתבכה בכל מקרה.

החשכה כבר ירדה כשאדם פקח את עיניו. אור קלוש ממנורת נפט שהדליקה האחות בין מיטות החולים באמצע החדר האיר את פניו באופן חלקי. הלכלוך והאבק מהמכרות נוקו מהן בידי האחיות. הוא נראה עייף, מותש ומבולבל. הוא מצמץ מספר פעמים ואז גופו נדרך וקפא. ז'ורז'ט כבר ראתה את זה קורה כמה פעמים. אדם מבין שהוא נמצא בסכנה או באזור בלתי מוכר, ובן רגע הופך למשהו אחר. כמו בפעמים הקודמות, גם עתה התנהגותו הזכירה לז'ורז'ט חיה במנוסה.

ז'ורז'ט נעה בכסא שעליו ישבה במבוכה, ועיניו של אדם התבייתו עליה. הקלה, חום ושמחה פשטו בהן.

"ז'ורז'ט!" קולו היה צרוד.

היא מיהרה להגיש לו כוס מים. היא הניחה בזהירות את ידה השמאלית על עורפו ותמכה בו כששתה. הקרבה הזו אליו ערערה אותה, ולבה הלם בעוז.

אדם הניח שוב את ראשו על הכר, בוחן אותה במבטו בדממה. היא לא נרתעה ממבטו ולא השפילה את עיניה, על אף מבוכתה הרבה.

"נשארת לטפל בי?" קולו היה שקט מאוד, ומלא תימהון. "אחרי איך שהתייחסתי אלייך?"

"איך אתה מרגיש?" היא התעלמה משאלתו.

"זה כלום," מבטו היה נעוץ בתקרה. "הכלב הזה לא יצליח לעשות את מה שהגרמנים לא הצליחו."

ז'ורז'ט נשכה את שפתיה והפסיקה לנשום לרגע. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא התייחס לעברו בצורה כה ישירה. רק שלא יפסיק, התפללה.

מבטו שב אליה, וסקר אותה בלי בושה. החל בשערה הסורר, פניה, צווארה וחולצתה. היא נאבקה בדחף לסדר את עצמה ונותרה לשבת זקופה במקומה.

"ז'ורז'ט, ז'ורז'ט," הוא נאנח ושוב עצם את עיניו. "במה עוד אסתבך בגללך?"

"בגללי?" קולה עלה באופן אוטומטי.

"סליחה," הוא חייך. "בשבילך."

"והנשיקות שאתה נותן למינה?" היא לא הייתה מסוגלת להתאפק. "גם הן בשבילי?"

אדם פרץ בצחוק חרישי, והם זכו למבט נוזף מהאחות שעמדה בהמשך הצריף בסמוך למיטתו של חולה אחר.

"ז'ורז'ט," הוא נאנח. "לו רק ידעת."

"למה שאני לא אדע?" קולה היה מלא בטחון.  

"את תדעי? עליי?" עיניו הביטו בה בשעשוע. "איך?"

"אתה," קולה היה נחוש. "אתה תספר לי."

הוא עצם את עיניו, והיא ראתה שמתחולל בתוכו מאבק. כעבור רגע פקח את עיניו ונעץ בה את מבטו הרושף הירוק.

"בסדר."

ז'ורז'ט כלאה את נשימתה בצלעותיה.

"אני אספר לך מה שאת רוצה לדעת," הוא זעף, כמעט התריס. "אבל תזכרי דבר אחד. את ביקשת את זה."

בואו לנחש את הסיפור של אדם!

קישור לפרק הבא

2 מחשבות על “סוף העולם – חלק י"א”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקבל עדכון בווטסאפ על הפוסט הבא? לחצו על האייקון

מוזמנים לשתף עם חברים:

פוסטים נוספים שתהנו לקרוא:

אורנה קדם

סיפורה של אורנה

סיפורה מעורר ההשראה של אמי היקרה אורנה ז"ל, פוסט מיוחד ליום האשה!

ספרים קלילים מומלצים

ספרים קלילים מומלצים

פוסט מושקע מאוד עם ספרים קלילים מומלצים וכיפיים שיעזרו לכם לברוח מהמציאות לכמה שעות!

למה שלא תפנקו את עצמכם

בסיפור טוב
בהמלצות שיחסכו לכם זמן וכסף
ובסודות מעניינים מעולם הספרים

הצוואה של לידיה

הספר החדש שלי שהתחיל כאן בבלוג וחיכיתם לו כל כך הגיע לחנויות!
הפרק הראשון לקריאה בחינם כאן

רשימת ספרים מומלצים מעולים!

מתלבטים איזה ספר לקנות ולא רוצים להתאכזב?
משוטטים בין המדפים בספריה ולא יודעים מאיפה להתחיל? 
הרשימה הזו בדיוק עבורכם!
ברשימה תמצאו מעל 90 ספרים מומלצים ממגוון ז'אנרים וסגנונות.
בטוחה שתמצאו שם ספרים שתאהבו לקרוא!
 

השאירו פרטים והרשימה תשלח אליכם למייל

דנה

דנה רדא, בעיניים כלות

מוזמנים ליצור איתי קשר