ראיון אישי במיוחד עם הסוקרת יפעת ארניה ברא-נס

אנו מכירים אותה כאחת הסוקרות המשפיעות והמובילות כיום ברשתות החברתיות

אלפים עוקבים אחר סקירותיה בדף שלה ובקבוצות הקריאה השונות. כל סקירה שלה מקבלת עשרות תגובות, מאות לייקים ושיתופים.

בתור מי שכותבת וזוכה לסיקורים, מי שקוראת ספרים וגם סקירות – התעוררה בי סקרנות לגבי הצד "השני". מיהן אותן סוקרות שמקדישות בהתנדבות נתח ניכר מזמנן וממרצן על מנת להנגיש לכולנו סקירות מפורטות ומרתקות על הספרים שהן קוראות? מה מניע אותן? איך הן מספיקות לקרוא ולכתוב כל כך הרבה? ובעיקר – מי נמצא מאחורי המילים?

רוב הראיונות ברשת מתמקדים בעיקר בכותבים, לכן החלטתי הפעם להקדיש פוסט בבלוג לראיון עם סוקרת, ולא סתם סוקרת. לשמחתי הרבה יפעת, אחת הסוקרות המובילות והמשפיעות כיום, הסכימה להתראיין לבלוג שלי, והרווח כולו שלנו! גיליתי שמאחורי המילים, הפרגון וטוב הלב שמאפיינים אותה עומדת אישה חזקה, לוחמת שלא נכנעת לשום אתגר!

גילוי נאות – את יפעת הכרתי כשיצא הספר שלי "בעיניים כלות" לאור, והיא פרסמה עליו סקירה. מאז השאר היסטוריה ואני נהנית לעקוב אחר סקירותיה.

אז יאללה, מתחילים:

ספרי לנו, איפה בעצם הכל התחיל?

"נולדתי באשקלון. מאז ומתמיד אהבתי לקרוא, אבל נאלצתי לנטוש את ספרי הקריאה לטובת בני גורן וחבריו… למדתי במגמה הריאלית והרחבתי מתמטיקה, כימיה, פיסיקה ועוד. לאחר מכן התגייסתי לצבא בתפקיד מש"קית ת"ש, חתמתי קבע והתקדמתי עד לדרגת רב-סרן. בתפקידי האחרון הייתי קצינת ת"ש של אוגדה 162. לאחר מכן למדתי למספר תארים. יש לי תואר ראשון במדעי החברה והמדינה, תואר שני במנהל ציבורי ותואר שני נוסף בביקורת."

ואם חשבתם שפה היא עצרה טעות בידכם, כי לגברת יש גם רישיון ייעוץ פנסיוני ותעודת הוראה! כמובן שגם לאחר השחרור יפעת לא נחה וניהלה מספר חברות ביד רמה. כשבתה הצעירה נולדה היא המשיכה להיות קמ"בצית בבית, עד שהיא ובן-זוגה מוטי הבינו שנדרש כאן שינוי וישבו לחשב מסלול מחדש.

"הבנו שאנחנו רוצים לנהל בית רגוע יותר," היא מספרת. "כל חיי חלמתי להיות מורה, לכן בחרתי לשנות מסלול ולעשות הסבה להוראה. לימדתי, חינכתי, ריכזתי מקצועות. הייתי רכזת שכבה וחברת צוות ניהול ונהניתי מאוד מכל רגע."

אבל אז, בשנת 2015 התרחש משהו ששוב אילץ את יפעת לחשב מסלול מחדש.

היא התבשרה שהיא חולה בפיברומיאלגיה ונירופתיה של סיבי העצב. מחלה שלמרבה הצער לא ממש מאפשרת לקיים אורח חיים רגיל עם עבודה רגילה כמו כולם.

"בהתחלה, סירבתי לקבל את הבשורה," אומרת יפעת בכנות. "הרי אני לוחמת אמיתית, איך זה קרה דווקא לי? מודה שרוחי נפלה קצת. אבל הגעתי ממשפחה מדהימה שלימדה אותי תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהתמודד."

וכאן, לא תאמינו איך הסיפור מתחבר לספרים, ואיך גם מהמצב הזה הצליחה יפעת הלוחמת להוציא את המרב.

"חלק מהסימפטומים של המחלה הם בעיות זיכרון," מסבירה יפעת. "מאחר שתמיד היה לי זיכרון פנומנאלי, זה היה אחד הדברים ששברו אותי יותר מהסימפטומים האחרים. אז הכרחתי את עצמי לקרוא. היו פעמים שבאמצע העמוד לא זכרתי כבר מה קרה בראשיתו. התחלתי לכתוב לי נקודות כדי לזכור. ואז חשבתי לעצמי, למה לא לעשות מהלימון לימונדה? התחלתי לכתוב סקירות.

את התודה הראשונה אני חבה לנורית מאתר נוריתה שנתנה לי את ההזדמנות הראשונה. אחר כך זה פשוט התפשט. עוד ועוד אנשים התחילו להכיר אותי ולקרוא את הסקירות שפרסמתי. כיום יש לי בכל רגע נתון לא פחות מ-30(!) ספרים שממתינים לי לקריאה ואני גאה להיות חלק מ'הנבחרת הסגולה' – סוקרות הבית של אינדיבוק."   

איך את מספיקה לקרוא כל כך הרבה?

"אני קוראת בכל מקום, תמיד תוכלו למצוא אצלי בתיק ספר או טאבלט. אני קוראת בכל מקום אפשרי, בתורים בקופות חולים ובכל מקום בעצם."

מה קורה כשאת לא אוהבת ספר?

"אני לא סוקרת כל ספר שקראתי. אם אני ממש לא אוהבת ספר, אני פשוט נוטשת אותו. אם היה משהו שמשך אותי בספר, אני חוזרת אליו בזמן אחר. הגישה שלי היא שקוראים בהנאה. אני מאמינה שלכל ספר יש טיימינג משלו. יש ספרים שלא הצלחתי לסיים בתקופה מסוימת של חיי, ויש ספרים שפשוט עפתי עליהם בתקופה אחרת."

למה את אוהבת לכתוב סקירות?

"מעבר למה שסיפרתי קודם, אני מודה שברגע שהחלטתי לפתוח דף סקירות, ואיתו הלך וגדל מספר העוקבים שלי, הרגשתי מחויבת לקהל שלי. אני מתרגשת מכל לייק, תגובה ועוקב. בעיקר מתגובות של קוראים ששוקלים לקרוא ספר בזכותי. לפעמים אני אפילו מרגישה סוג של שליחות, כאילו אני אשת בשורה או משפיעת דעת קהל רצינית, עד כמה שזה נשמע מצחיק." יפעת מצטנעת, אבל היא בהחלט מובילת דעת קהל. לא מעט כותבים מחכים במתח לסקירותיה, וישנם קוראים רבים שההחלטה שלהם אם לקרוא ספר מסוים או לא תושפע מהסקירה של יפעת לאותו ספר.

האם את כותבת עוד דברים חוץ מסקירות?

"זה אף פעם לא בער בי. כל חיי הייתי אשת ביצוע. רק לאחרונה אני נותנת לנפש לנוח ולחשוב פתוח. אבל – מי יודע? אולי פעם כשאהיה גדולה…"

מה החלום שלך?

"החלום שלי היום הוא לשמור על המשפחה שלי מלוכדת, שלווה ומצליחה, ובעיקר על הבריאות של כולנו."

לסיום, ספרי לנו – מהי התגובה המרגשת ביותר שקיבלת לסקירה?

"כל תגובה מרגשת אותי מאוד. במיוחד אם יש מישהו שקורא ספר בזכות ההמלצה שלי וחוזר אחר כך לעדכן. אני מתרגשת מאוד כשההוצאות או הסופרים מגיבים. תגובה אחת זכורה לי במיוחד. בדיוק פרסמתי סקירה לספר "הנדר" של פאני רצר. קדחתי מחום עם דלקת ריאות קשה ואז התקשרה אליי שירי בינשטוק ברק, העורכת של הספר, והודתה לי באופן אישי. לא סיימתי להסדיר נשימה ואז התקשרה גם פאני עצמה. אני זוכרת שעניתי לה "OMG אני בשוק!"

אז לסיום, אני רוצה שוב להודות ליפעת על השיתוף, הכנות והפתיחות. נהניתי מאוד מהראיון. מאמינה שגם אתם, כמוני, נחשפתם לאישה חזקה, מעוררת השראה ומלאה בטוב. לא בכדי אני אוהבת לקרוא את הסקירות של יפעת. הן תמיד משרות בי רוח חיובית ואופטימיות ויש בהן משהו מעבר – חיבור של כל ספר לחיים שלנו, עם תובנה מעניינת על פרופורציות בחיים ועל חשיבה חיובית. אחרי שקראתם את הראיון הזה, שבעיניי היה מרתק, גם אתם יכולים להבין מאיפה כל זה מגיע – מנפש חזקה ואופטימית שכולנו יכולים ללמוד ממנה!

מוזמנים לכתוב לנו כאן בתגובות מה חשבתם ולשתף בתחושות שלכם!

אז עד כאן בקטגוריית "מאחורי הקלעים" של עולם הכתיבה. מזכירה לכם שאם עדיין לא קראתם את הכתבה השערורייתית שהרסה לעיינה שלנו את הזוגיות – זה הזמן, היכנסו לקישור!