דנה רדא, בעיניים כלות

אני דנה, ואני שמחה לשתף אתכם בבלוג "הרשימות של עיינה", בלוג המשך לרומן המתח "בעיניים כלות" שכתבתי. 

נהנתם לקרוא?

אשמח לעדכן אתכם עם פרסום פוסטים חדשים

פוסטים אחרונים בבלוג:

אז לאן באמת אחי גל נעלם?

קיבלתי את הסימן שביקשתי. אבל זה היה מאוחר מדי, כי כבר עשיתי מה שעשיתי בניגוד לרצונך. בניגוד לרצון של כולם.

אוקיי, ביקשתי, וקיבלתי, נכון?

בפוסט הקודם ביקשתי מליז סימן, ואני די בטוחה שקיבלתי אותו.

ליז, אני לא יודעת איפה את ומה את עושה בדיוק. אני רק יכולה לסמוך על תחושת הבטן שלי. אותה תחושת בטן שהייתה לי בפעם הראשונה שראיתי אותך. כבר אז, כשישבת על המדרגות מחוץ לדירה של גל, ונראית לי כל כך צעירה ובודדה, ידעתי שיש בך משהו אחר.

אין לי שום הוכחה רציונאלית לזה, אבל אני יודעת שלמרות כל מה שאת אומרת על גל, את מנסה עכשיו לעזור לו. הוא האבא של הבן שלך, ואת זה אי אפשר לשנות. אני בטוחה שאת עושה מה שאפשר למען דניאל בנך. אני יודעת שהוא הדבר הכי חשוב לך.

קיבלתי את המכתב שלך. הרבה אי אפשר להבין ממנו, אבל את מה שצריך להבין הבנתי:

  1. את לא רוצה שאתקרב לכרמיאל
  2. דניאל צריך להיכנס לשגרה

ליז, אין לי דרך קלה לבשר את זה, אז אני אומר את זה ישר ולעניין – לגבי הסעיף הראשון, זה מאוחר מדי.

עשיתי את זה.

נסעתי לכרמיאל, למשפחה שלך. כמו תמיד, עשיתי זאת נגד רצונך, נגד רצונו של צור, ובוודאי נגד רצונו של גל.

אני לא יודעת מה לעזאזל שניכם מסתירים ומה קורה שם בדיוק, אבל אם זה נדרש כדי שאני אבין מה קרה לגל, שום דבר לא יעצור אותי.

כשהגעתי לשם, הבנתי הרבה דברים. הבנתי את עיניך העצובות, את תחושת הבדידות שלך, את הפחד שלך. אני לא יודעת איך שרדת שם כל כך הרבה זמן.

ובעיקר אני לא יודעת – למה שרדת שם כל כך הרבה זמן? למה לא עזבת את הבית הזה? בית אפוף אווירה של פחד, של הגבלה ושל ביקורת? למה לא באת אלינו כבר מזמן?

משהו החזיק אותך שם, אני יודעת. משהו כל כך חמור ורציני, עד שהיית מוכנה לקחת את הסיכון הכרוך בלגדל שם את דניאל, בתוך כל זה. אני מנסה בכל כוחי שלא לשפוט אותך. ואני מגיעה למסקנה אחת – משהו השאיר אותך במקום הזה בכח. אני יודעת שאחרת לא היית נשארת שם עם דניאל.

היה לי קשה לשמוע איך האישה הזו, אמך, מדברת עלייך, אני מודה.

זה לא מגיע לך. זה לא מגיע לאף אחד.

החיים לא הוגנים, נכון? אמנם אמי נלקחה ממני בגיל צעיר מאוד, אבל זכיתי לקבל ממנה מה שאני מבינה כעת שאת לא זכית מעולם לקבל מאמך. צר לי על זה כל כך.

מכיוון שהדרך היחידה לתקשר כרגע היא באמצעות הבלוג הזה, אני כותבת לך כאן את הדברים ליז.

אני יודעת שמשהו אפל מאוד קורה בבית הזה שבצפון, ואני לא אירגע עד שאגלה מה זה.

אבל כדי לנסות להירגע, אני בכל זאת אחזור לרשימות של הפוסטים כאן. אולי זה יעזור לי לסדר קצת את הבלגן העצום שיש לי כרגע בראש:

עבודה:

אתם זוכרים את הפרויקט שהובלתי במפעל בצפון? זה שהתחיל את כל הבלגן מלכתחילה? המפעל שבו פגשתי את ליז אחרי כמה שנים שלא ראיתי אותה? (אם לא, אפשר לקרוא עוד כאן).

הפרסום במקרה הזה עשה רק טוב. לאחר שהתפוצצה פרשת השחיתות שנחשפה הודות להתערבות שלי במפעל, השחקן הראשי בפרשה, רוני שטרן, נמצא בכלא. אמו, אהרונה, לקחה על עצמה לשקם את המפעל. אף אחד לא מעז יותר לדבר על סגירת המפעל הזה, שעלה לכותרות בדרך כה בלתי שגרתית.

אחד הפרויקטים שעליהם אני עובדת הוא המשך שיקום המפעל, אני עושה זאת יחד עם אהרונה. קצת מצחיק, לא?

למרות שעכשיו אני אחראית על צוות של אנשים, את הפרויקט הזה ברור שאני מבצעת בעצמי. אני ממשיכה להגיע למפעל.

ואני שואלת שאלות על משפחת בן-זכאי, משפחתה של ליז. הרבה שאלות.

למרבה ההפתעה (או לא), אני לא מקבלת הרבה תשובות. אבל אני לא מתייאשת.

אני ממשיכה להגיע למשרד בלילות ולהתיש את עצמי. אני לא יודעת כמה זמן עוד אוכל להמשיך כך.

פוריות:

מה עוד אפשר לומר מעבר לזה שצור ואני כמעט לא מדברים על הנושא הזה? אני מרגישה איך צומח בינינו הר נוראי של שתיקה וריחוק. צור עשה כברת דרך כה עצומה, הוא השתנה כל כך והתמסר לזה. ומה אני עושה בתמורה? מפסיקה הכל, מכריזה על חוסר יכולת להתמודד עם הנושא.

איפה הנחישות הבלתי מתפשרת שאפיינה אותי בעבר? הייתי מוכנה לעשות הכל כדי להיכנס להריון.

הכל.

זה עדיין הדבר שאני רוצה יותר מכל.

אבל אני מרגישה שזה לא הזמן. איך אני יכולה להסביר לצור שאני בסכנה? אני יודעת שאני בסכנה, והסכנה הזו מחריפה כשאני כותבת כאן ברשת את כל זה.

אני פשוט לא יכולה להכניס תינוק, יצור חף מפשע, במודע לכל הסכנה הזו עכשיו.

זוגיות:

הזוגיות הולכת לאיבוד בתוך כל זה, אין לי דרך לייפות את זה.

במיוחד אחרי שנסעתי לכרמיאל. אילצתי את צור לשמור על דניאל, והודעתי לו שאני נוסעת.

צור, בהיותו האדם האציל שהוא, גילה יכולת איפוק עילאית בנוכחות דניאל. זה רק גרם לי להרגיש רע יותר עם עצמי.

אבל עכשיו, כשאתם יודעים שגל בצרה, שליז ירדה למחתרת ושסכנה מרחפת מעל כולנו, איך אפשר להאשים אותי בזה שאני מנסה להציל אותם?

כתיבה:

אני ממשיכה ללכת לסדנת הכתיבה, ואפילו כתבתי כמה דברים לא רעים בכלל. מבטיחה בהמשך לשתף אתכם בסיפורים שכתבתי. זה ממש הפך למקום מפלט עבורי. זמן קצר של שפיות בתוך הטירוף הזה שהשתלט על החיים שלי לאחרונה.

אישי:

אחי בכלא.

זהו זה.

אפשר עכשיו כבר להגיד את זה בקול, כולם הרי כבר הבינו, כולם קראו בעיתון.

כולם יודעים. אז מה זה כבר משנה אם אכתוב את זה גם כאן, בבלוג שגם כך איש אינו קורא?

גל בכלא.

גל עצור באשמת הפשע הנורא ביותר שאפשר לדמיין.

והחמור מכל הוא שאני יודעת שהוא חף מפשע.

אז אני אעשה הכל, אבל הכל, כדי לחלץ אותו מזה.

לפוסט הבא.

רוצים לקבל עדכון בווטסאפ על הפוסט הבא? לחצו על האייקון

מוזמנים לשתף עם חברים:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

פוסטים נוספים שתהנו לקרוא:

ריסים - סיפור קצר

ריסים

סיפור קצר ורומנטי עם המון פרחים ורגש

הצטרפו לרשימת התפוצה שלי

אתם יודעים כמה שאני אוהבת סדר, אז תהיו מסודרים ותרשמו לבלוג שלי
מאוד פשוט וקל – תכניסו את האימייל שלכם ואני אדאג לשאר

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דנה

דנה רדא, בעיניים כלות

מוזמנים ליצור איתי קשר