איך זה לכתוב בחופשת לידה?

פוסט חדש בקטגוריית מאחורי הקלעים, ישירות מחופשת הלידה הטרייה שלי…

הפוסט הזה מגיע לאחר תקופת "יובש" של חודש וחצי… הסיבה לכך היא טובה, הכי טובה שאפשר!

ילדתי בת מתוקה ואני נמצאת בחופשת לידה!

קוראים לה עדן, והיא מתוקה כמו שרק תינוק בן יומו יכול להיות! רוב הזמן אני פשוט בוהה בה ולא מאמינה שהיא שלי. כמי שעברה טיפולי פוריות, אכזבות רבות ושני הריונות שהסתיימו בהפלה, בעיניי זה נס. כל הריון הוא נס. כל לידה היא פלא.

הדרך הזו שעברתי עד היום היא מדהימה. כל האכזבות והדמעות היו שוות, אם זה מה שנדרש כדי שאני אזכה לחבק תינוקת שלישית. כנראה שכל זה היה צריך לקרות, ואני אסירת תודה כי זה לא ברור מאליו.

אז לכבוד חזרת הבלוג לפעילות, חשבתי לכתוב על נושא שנשאלתי לגביו רבות – איך הצלחתי לכתוב את הספר בחופשות הלידה, ואיך זה בכלל להתנהל בחופשת לידה ולנסות לכתוב תוך כדי.

אז בואו נתחיל מזה שזו לא באמת חופשה. כל מי שנולד לו ילד, יודע שזו לא באמת חופשה. הלילות אינם לילות, והימים אינם ימים. זהו רצף אחד מתמשך של הנקות (או האכלות), החלפת חיתולים, נענוע תינוק על ידיים והרבה עייפות. לצד כל זה, כמובן שישנו אושר גדול על הפלא הזה שהצטרף לחיינו, ושעות רבות של התבוננות ביצור הכי מקסים בעולם – תינוק רך.

בזמנים הקצרים שבהם תינוק קטן ישן כל אישה חווה התלבטות. האם בזמן הקצוב הזה כדאי לישון, לאכול או להתקלח? שכן זוהי פירמידת הצרכים ב"חופשת" לידה. על דברים שמעבר בכלל אין מה לדבר, לפחות לא בהתחלה. זה נראה בערך כך:

לאחר שצלחנו את החודש הראשון (שבעיניי הוא המאתגר ביותר, במיוחד כשמניקים), ולאחר שבן זוגי הציב לי מראה מול הפרצוף כשאמר שאני צריכה למצוא דרך ליהנות מהשגרה החדשה הזו, הבנתי שבאמת צריך להתחיל לחזור לעניינים.

למרות הקושי והעומס, בפרט כשבבית ישנם עוד שני פעוטות שגם להם רוצים להקדיש תשומת לב, הבנתי שאני צריכה להתחיל לחזור להיות דנה שאני מכירה.

הבנתי כבר מזמן שאם אני רוצה בית שפוי, ילדים שפויים ובן זוג שפוי – קודם כל אני זו שצריכה לשמור על שפיות.

קל מאוד ללכת לאיבוד ברצף הלא נגמר של הנקות וחיתולים. למרות שאנו מתאהבים בתינוק החדש לחלוטין, זה לא אומר שאין תסכול ממחסור בשעות שינה ומכך שלמעשה החופש נלקח מאיתנו. בפרט ב"חופשת" לידה חורפית כמו שיש עכשיו.

כולם מייעצים לי לנוח, לנוח ולנוח. אבל יש גבול לכמות סדרות הנטפליקס שאותה אני יכולה להכיל. אז כמובן שהדבר הראשון שעשיתי הוא להתחיל מחברת חדשה ויפה, ובתוכה שלל משימות. אם אתם זוכרים, בפוסט הזה כתבתי כיצד רשימות עוזרות לנו בפרויקט קניית דירה ושיפוץ. בחופשת לידה ישנו פרויקט חשוב לא פחות – למצוא מסגרת לרך הנולד, לתכנן את החזרה מחופשת הלידה ואת כל הלוגיסטיקה המשפחתית. לכן התחלתי לפעול במוד המשימתי הרגיל שלי בסיוע המחברת החדשה.

לא לכל אחד זה מתאים, אבל הרעיון הוא שכל אחד יתאים את אופי הפעילות לאופי שלו. לי באופן אישי הפעילות, המשימות והרשימות מכניסות אנרגיה ותחושה של עשייה.

הדבר הנוסף שאותו אני עושה מאז שהתאוששתי קצת מהלידה – אני קוראת ספרים בזמן ההנקות. כן, כן, קוראת ספרים תוך כדי הנקה, והמון.

הדבר השלישי שהתחלתי לעשות – במחברות הקיימות (שאותן אתם כבר מכירים מהפוסט שהסביר גם על איך המחברות עוזרות לי בתחומי החיים השונים), הוא לכתוב רעיונות לבלוג ולספר. מכיוון שלא תמיד אני נגישה למחשב, אני יכולה מדי פעם לשרבט רעיונות במחברות.

כשמזדמנת לי שעת פז יקרה שבה עדן המתוקה ישנה, כמו עכשיו למשל, אני יכולה לגשת למחשב ולהתחיל לכתוב לפי הרעיונות שכתבתי לי במחברת לפני כן.

כמובן, יכולתי בשעה הזו לעשות כביסה, לשטוף כלים או כל משימה אחרת ממשימות הבית האינסופיות. אבל אני בוחרת שלא. אני בוחרת להשקיע את השעה הזו בעצמי. הבית יחכה.

באשר לשאלה איך הצלחתי לכתוב את הספר "בעיניים כלות" בחופשת לידה, ובכן, אני מודה שבמבט לאחור אני מתקשה להבין איך זה קרה. כמו שכתבתי הרבה פעמים – החצי הראשון נכתב בחופשת הלידה הראשונה של בתי שני, והחצי השני בחופשת הלידה של כפיר.

עם כל ילד שמצטרף למשפחה האתגר נהיה גדול יותר, והזמן מועט יותר. עכשיו כשזכיתי בבת שלישית (ומבחינתי זהו נס של ממש), אין ספק שיהיה מאתגר עוד יותר להשקיע בתחום הזה בחודשים הקרובים.

התחלתי עכשיו בצעדים קטנים, ועם גדילתה של עדן הקטנה, אני בטוחה שגם אני אצמח ואבין טוב יותר איך לנהל בית עם שלושה ילדים קטנים וגם לייצר לעצמי שעות של הדבר שגורם לי אושר – כתיבה.

אם אסכם את הנושא – השקעת זמן בכתיבה בחופשת לידה, משימה שלכאורה נראית בלתי אפשרית, הופכת לאפשרית בזכות שלושה דברים מרכזיים:

אז מה הדבר שממלא אתכם באנרגיה? ואיך אתם מוצאים זמן להשקיע בו? מוזמנים להגיב!