סיפור בהמשכים מאת דנה רדא
אילת, 1959.
אחרי הריב הנורא שלה עם אדם, מצב רוחה של ז'ורז'ט היה ירוד ביותר. תרצה ניסתה לחלץ ממנה בכל דרך אפשרית פרטים על מה שאירע, אבל היא סירבה לדבר. יתרת היום עברה עליהן באווירה מתוחה.
ז'ורז'ט ידעה שבכך רק מתחילות צרותיה ביום הזה. בערב, כך אמר בבי, יגיע לביתם החתן שהוא בחר עבורה. עד עכשיו, היא התכחשה לנושא הזה ולא ממש התמודדה עמו. זה העצים עוד יותר את תחושת האשמה שלה לגבי הדברים שהטיחה באדם. כיצד הייתה יכולה לומר לו שהוא לא מתמודד עם דברים, בשעה שהיא עצמה עושה בדיוק את אותו הדבר?
מה היא חשבה שיקרה אחרי שבבי יציג בפניה את החתן שלו? איך היא יכולה להתחמק מהחתונה הזו אחרי שהוא הבהיר לה שאם לא תתחתן, הוא לא רוצה לחיות?
בבי לא מאיים אף פעם סתם. ז'ורז'ט ידעה שהוא באמת מתכוון למה שהוא אומר.
היא זקוקה לנס.
בסוף היום כשהגיעה הביתה, בבי היה לבוש בחליפה החגיגית שלו, זו שהוא שמר לחגים ולבית הכנסת. נראה היה שמצב רוחו מרומם. על פי שיטתו, הערב יגיע הסוף לצרות שלו ולבושה שז'ורז'ט ממיטה עליו.
הוא ישב במקומו הקבוע וביקש מז'ורז'ט שתכין כיבוד ותתלבש. ז'ורז'ט מילאה אחר בקשותיו. היא הרגישה כאילו היא מישהי אחרת בכלל. בובה. או אולי דמות מסרט. האישה הזו שמקבלת בשלוות נפש הוראות ולא עומדת על שלה, זו לא היא.
אבל היא לא ידעה מה היא אמורה לעשות. היא החליטה לראות מיהו החתן המדובר תחילה, וקיוותה שאז יהיו לה טיעונים חכמים יותר מדוע התכנית הזו שרקח בבי לא יכולה להתקיים.
בשעה שבע וחצי הכול היה מוכן, ושניהם ישבו ליד השולחן בבגדיהם החגיגיים. על פי בקשתו של בבי, אספה ז'ורז'ט את שיערה המלא והסורר. הוא תמיד העדיף אותה בשיער אסוף. לפעמים הייתה לה תחושה שהוא מתבייש בשיערה המתולתל.
"לא תספר לי מי עומד להגיע? את מי בחרת בשבילי?" אמרה לבסוף.
"בחרתי בשבילך את הטוב ביותר," אמר בבי בביטחון והביט קדימה. "זהו איש מכובד מאוד, בעל עבודה חשובה והכנסה טובה."
ז'ורז'ט החלה לחשוש ברצינות. היא קיוותה שמדובר בחתן צעיר, עולה כלשהו ממרוקו שעדיין לא התאקלם היטב בארץ. מישהו כזה שיהיה לה קל לשכנע שהם לא מתאימים. מישהו שאולי גם הוא רוצה הזדמנות לחופש.
אבל גבר בעל עבודה חשובה והכנסה גבוהה הוא בוודאי לא צעיר כמוה, ולא יהיה קל לשכנע אותו בדבר. האם אביה בחר בשבילה גבר קשיש?!
כפות ידיה של ז'ורז'ט החלו להזיע. איך היא הגיעה למצב הזה? מדוע לא עצרה את זה קודם לכן?
מה היה אומר אדם אילו ידע על מה שמתרחש בביתה כעת? היא נאנחה בצער. אחרי מה שאמרה לו, כנראה שזה לא היה מעניין אותו כלל, ובצדק.
בשעה שמונה בערב בדיוק, נשמעה דפיקה על הדלת. בבי החווה בראשו לז'ורז'ט שהוא מצפה שהיא תפתח את הדלת. בלב הולם וברגליים כושלות היא ניגשה ופתחה את הדלת.
האדם שעמד שם היה האדם האחרון בעולם שהיא ציפתה לראות.
היא הסתובבה לאחור ודיברה אל בבי בערבית מרוקאית.
"זו מן בדיחה?"
"ז'ורז'ט!" סומק של זעם הציף את פניו של אביה לנוכח חוסר הנימוס שלה.
"זו בדיחה? תגיד לי!"
"תשתקי מייד ז'ורז'ט!" בבי צעק וקם ממקומו.
"לא אשתוק!" דמעות זרמו על פניה של ז'ורז'ט, ולא היה איכפת לה יותר משום דבר. משום דבר! בבי יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל זה למעלה מכוחותיה. זה יותר ממה שהיא מסוגלת להקריב בשבילו.
"בת מורדת ומופקרת שכמוך!" בבי משך בידה בכוח. "את תעשי מה שאבא שלך אומר, שמעת?!"
האורח שלהם עמד בכניסה בחיוך זחוח, כאילו הוא ידע שזה מה שעומד לקרות. הוא לא הבין מה הם אומרים, אבל זה לא באמת שינה משהו.
"לא!" היא ניערה את ידה ומשכה אותה בכוח.
"מופקרת!" צעק בבי, וסטר לז'ורז'ט בכוח על לחיה.
ז'ורז'ט צעקה מכאב, ובעיקר מהשפלה. אביה מכה אותה לעיני החתן שבחר לה. אילו מן חיים הוא מאחל לבתו? הוא מעביר אותה כמו סחורה לאיש זר, ולא איכפת לו שיראה שזה בסדר להכות את ז'ורז'ט.
"תסלח לנו," בבי עבר לדבר בעברית במבטאו הכבד. "היכנס בבקשה."
האורח נכנס, ובמקום לסגור את הדלת, עברה ז'ורז'ט את הסף בכיוון היציאה.
"ז'ורז'ט!" רעם קולו של בבי.
"אני לא אשב בחדר אחד עם האיש הזה!" היא קראה והחלה לרוץ.
היא עוד הספיקה לשמוע את אביה מתנצל. "תסלח לה, היא רק נערה צעירה. אתה יודע איך זה. זה יעבור לה."
ז'ורז'ט רצה בחושך וברוח עד שהגיעה לשפת הים. תוך כדי ריצה היא פרמה את תסרוקתה האסופה, והשליכה בשאט נפש את הסיכות שהכאיבו לקרקפתה ואת הסרט שקשרה לשיערה המתולתל והסורר. דמעות זלגו על פניה.
כשהגיעה לחוף לבסוף השליכה את נעליה וטבלה את רגליה במים הצוננים. היא קיוותה שהם יצננו גם אותה, אבל זה לא קרה.
דבר לא יוכל לצנן את זעמה, את תסכולה ואת השפלתה.
בבי, אביה, מסר אותה לידיו של לא אחר מאשר אלחנן.
האיש שכמעט אנס אותה.
האיש שמשפיל אותה בכל הזדמנות.
האיש שהבטיח לה שהוא ינקום בה.
שם, בחוף המבודד, ז'ורז'ט צרחה ובכתה כפי שלא עשתה מעולם.
הגעתם עד לכאן ואתם רוצים לדעת את המשך הסיפור של ז'ורז'ט?
אהבתם את הסיפור בבלוג? מוזמנים לקרוא את הספר השלם והערוך שיצא לאור בעקבות הצלחת הסיפור כאן בבלוג!
הספר זמין ברשתות הספרים, וגם בחנויות הדיגיטליות:
קישור לרכישת "הצוואה של לידיה" באתר עברית
קישור לרכישת "הצוואה של לידיה" באתר ביבוקס
קישור לרכישת "הצוואה של לידיה" באתר אינדיבוק
קישור לרכישת "הצוואה של לידיה" באתר גטבוקס
12 מחשבות על “סוף העולם – חלק כ"א”
אני עוצרת את כל הבישולים של שבת לקרוא עוד פרק שלך.
לא זכרתי מה קרה בפרק הקודם, אז חזרתי אליו, ואז הבנתי שהפרקים ארוכים, אבל כשאני קוראת אותו בפעם הראשונה זה נראה קצר מידי, ונגמר לי מהר, אני כנראה כבר רוצה לקרוא את כל הספר.
אלופה שלי.
תודה דליה התגובות שלך מרגשות אותי מאוד!!! גם אני עוצרת את כל הבישולים של שישי כדי לקרוא את התגובה :).
האמת שזה היה לי די צפוי, בתור קוראת סיפורים רומנטיים. מעניין אותי איך זורזט תצא מזה. מחכה לפרק הבא 🙂
הופתעתי. איזו מסכנה
מודה שקצת התעללתי בה פה…
ידעתי! פשוט ידעתי
חחח 🙂
הסיפור לא באמת אפשר לי משהו אחר…
הי, איפה אוכל למצוא את הספר השלם? אני קוראת דיגיטליים באינדיבוק וב GETBOOKS
היי סימון איזה כיף שאהבת את הסיפור ואשמח מאוד שתקראי את הספר השלם :). אני מצרפת קישורים כאן בדף, ויש גם בדף "הספרים שלי".
ספרי לי איך היה לך הספר אשמח לשמוע! 🙂
דנה.
דנה,
מסכימה לפרגן לי עוד פרק אחד?
אני חצופה אני יודעת….
אבל אני ממש רוצה לקרוא עוד פרק פליזזז
היי בר, אפשר לקרוא את הספר השלם "הצוואה של לידיה", לצערי אין לי אפשרות לפרסם כאן פרקים נוספים. אבל הספר זמין בכל החנויות הדיגיטליות, ברשתות הספרים וגם בספריות. אשמח מאוד אם תקראי!
אוקי,
אני אעשה את זה😉