סוף העולם – חלק ח'

סיפור בהמשכים מאת דנה רדא

קישור לפרק הקודם

אילת, 1959

ז'ורז'ט ראתה את הדבר האחרון בעולם שציפתה לראות. אבל היא החליטה באותו רגע שזה לא ישבור אותה. שום דבר לא ישבור אותה.

בידיים רועדות, שהיא קיוותה שהחושך הסווה, היא קמה ממקומה וניערה מעליה את גרגירי החול. היא לקחה את צרור הצלחות והמפות שלה וחיבקה אותו, כאילו הוא מגן עליה. לא ברור מפני מה. אבל היא ללא ספק חשה בודדה ובלתי מוגנת באותו רגע.

אדם והבחורה שנתלתה על זרועו הבחינו בה סוף סוף.

הוא נעץ בז'ורז'ט את עיניו הירוקות. האפלה מסביב והכוכבים המנצנצים מעליהם בשמיים גרמו לעיניו לזהור באינסוף גוונים של ירוק וחום. ז'ורז'ט לא הבינה איך הוא לא מתבייש להביט בעיניה, ועוד יותר לא הבינה מדוע היא הניחה לו להשפיע עליה כל כך.

היא זקרה את סנטרה וזקפה את כתפיה בתנועה המוכרת שלה, נחושה שלא לבכות מולם. הבחורה הביטה בה בסקרנות, אבל כשהיא ראתה כיצד מביט אדם בז'ורז'ט גבותיה התכווצו בזעף.

"ז'ורז'ט," אמר אדם. לא היו בקולו הפתעה או בהלה, וזה הכאיב לז'ורז'ט יותר מכול. היא הרגישה כאילו היא אחד מגרגירי החול הרבים שמקיפים אותם. חסרת חשיבות, ארעית ונרמסת.

"ז'ורז'ט?!" הבחורה קראה בקול מתוח ופרצה בצחוק. "איזה מן שם זה ז'ורז'ט?"

אדם לא אמר דבר, אבל ז'ורז'ט ראתה כיצד מתהדקות לסתותיו. היא הסיטה את מבטה אל הבחורה. היא הייתה גבוהה, דקיקה ובעלת חזה שופע, עיניה בצבע כחול ים ותווי פניה מפוסלים. ז'ורז'ט כמעט נאנחה בקול למראה יופי שכזה.

היא לא יכולה להילחם באלה יפיפייה שכזו. לא עם עורה הכהה, ידיה המיובלות ושערה הסורר.

"ז'ורז'ט זה השם שלי. יש לך בעיה עם זה?" היא זקרה את סנטרה עוד יותר, כאילו היא יוצאת לדו-קרב.

"מה זה צריך להיות, אדם?" הבחורה התעלמה ממנה. "מי זו?"

קולו של אדם לא רעד, ומבטו לא עזב לרגע את עיניה של ז'ורז'ט כשהוא דיבר.

"זו רק ז'ורז'ט. היא עובדת במטבח במכרות," הוא כרך את זרועו סביב כתפה של הבחורה. "ניכנס לבר?"

הגוש שבגרונה הפך למלכודת כאב. ז'ורז'ט ידעה שדי במצמוץ אחד כדי לגרום לדמעות בעיניה לצנוח מטה ולפרוץ את הסכר שעצר אותן בכוח.

"רק ז'ורז'ט?" בצעד מהיר היא גמאה את המרחק בינה לבין אדם ונעצה את מבטה הזועם בעיניו. הוא לא השפיל את מבטו. נראה היה שהוא מתעורר לחיים אבל היא כנראה דמיינה את זה. "אני אראה לך מה זה רק ז'ורז'ט!"

לפני שהיא הספיקה לחשוב על זה לעומק, הניפה ז'ורז'ט את צרור הבד שלה שבתוכו היו ארוזות צלחות חרסינה, והטיחה אותו בראשו של אדם.

הבחורה שהייתה איתו פלטה צווחה, ואדם התנודד לרגע על מקומו ואז איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה.

"את משוגעת?!" צרחה הבחורה וכרעה על ברכיה לצד אדם, שאחז בראשו בשתי ידיו.

 ז'ורז'ט קצת ריחמה על אדם, אבל רק לרגע. היא מייד הזכירה לעצמה שהיא פתחה את ליבה בפני הבחור הזה מבלי לדעת עליו דבר, מבלי לשפוט אותו ומבלי לבקש דבר בתמורה. לא מגיע לו שהיא תרחם עליו.

"את משוגעת?!" צרחה שוב הבחורה, והפעם הפנתה את פניה אל ז'ורז'ט. "פרענקית שכמוך, את לא מתביישת?"

"מינה, מספיק!" קולו של אדם השתיק אותה.

"היא כמעט הרגה אותך, ואתה מגן עליה?" הבחורה, שהסתבר ששמה מינה, כמעט התפוצצה.

אדם הניח כף יד אחת על הקרקע כדי לייצב את עצמו, והתרומם באיטיות.

ז'ורז'ט לא התכוונה להישאר שם ולספוג השפלות נוספות. היא הסתובבה והתחילה לרוץ לכיוון החוף.

אלוהים יודע למה, אבל אדם רץ אחריה. גם במצבו הלא יציב, לא היה לו שום קושי להדביק אותה.

"ז'ורז'ט תעצרי!"

היא המשיכה לרוץ. הדמעות שלא הייתה מסוגלת עוד לכלוא בתוכה זלגו על פניה. טעמן המלוח התערבב ברסיסי מי ים מלוחים שניתזו עליה מגל שהתנפץ על החוף לידם.

"ז'ורז'ט!" הוא אחז בזרועה ואילץ אותה לעצור.

"תעזוב אותי!" היא צעקה בפראות, וידעה שהמבטא שלה מודגש יותר מתמיד עכשיו. אבל לא היה לה איכפת. היא רק רצתה שהכאב הזה יסתיים כבר. "תעזוב אותי," חזרה שוב בתחינה. "לך ליפיפייה שלך."

"ז'ורז'ט," הוא חזר שוב, והפעם היה קולו רך ומלא כאב. "אני מצטער, ז'ורז'ט."

"תפסיק להגיד את השם שלי," היא לחשה מבעד לדמעותיה.

הרוח של ים סוף הסתחררה סביבם, מלטפת את פניהם ומעיפה את שערותיה של ז'ורז'ט בבלגן סביב ראשה. מבעד לדמעות שלה היא ראתה במטושטש את עיניו הירוקות של אדם מביטות בה בכמיהה, מפיצות מתוכן אלומות של ירוק וחום זהוב ששרטו את נפשה.

"ז'ורז'ט," הוא חזר שוב, כאילו זו הפעם האחרונה. "אני מצטער. כל כך מצטער."

"למה?" היא לחשה, מובסת. "אני לא מעניינת מספיק? לא יפה מספיק?"

"אוי ז'ורז'ט," אדם עצם את עיניו והידק את לסתותיו. פניו הנאים האפילו. "את הכול. הכול. אני דפוק, ורק אני."

"נכון," קולה היה שקט. "אתה מה שאמרת, ואני טעיתי כשאמרתי שלא."

היא השתחררה מבין זרועותיו, והוא לא עצר בעדה.

כשהיא הסתובבה והלכה משם, הוא נשאר נטוע על מקומו.

קישור לפרק הבא.

לא יכולים לחכות לפרקים הבאים? הצטרפו לתפוצה וקבלו אותם ישירות למייל שלכם!