הקוראת שנתנה לי רעיון גאוני

ריאיון אישי עם מיכל ברש

אני מאוד אוהבת להכיר נשים מעניינות, ועוד יותר אני אוהבת להכיר את הקוראים של הבלוג!
אז הפעם יש לנו ריאיון מיוחד מאוד עם מיכל ברש, שנתנה לי את אחד הרעיונות המבריקים ביותר לגבי הסיפור בהמשכים 'סוף העולם' שמתפרסם כאן באתר.

אם אתם עוקבים אחרי הסיפור, אתם יודעים שלאדם יש חתיכת סיפור.
בזמנו ביקשתי מכם הקוראים לנחש מה בעצם הסיפור שלו.
מיכל הגדילה לעשות ונתנה לי רעיון גאוני לגבי אביו של אדם – שאותו יישמתי בפרק הזה שבקישור.
אחרי שקיבלתי ממנה כזה רעיון גאוני, היה לי ברור שאני חייבת להכיר לכם ולי את מיכל בצורה עמוקה יותר.

אז למי שלא מכיר, מיכל היא אמא לאראל המקסים בן ה-10.5, וגם לה יש בלוג. היא מטפלת ובעלת קליניקה לשיאצו בכפר סבא. אני ממש ממש ממליצה לכם להיכנס לאתר שלה כאן, תמצאו שם המון טיפים לאיזון פיסי וגם נפשי מתחום השיאצו.

יאללה מתחילים!

מה את עושה ביום יום, ומה את הכי אוהבת בעבודתך?

"לרוב החיים שלי מסתכמים בין בית ועבודה. ביום יום אני קודם כל אמא במשרה מלאה, ומג'נגלת בין משימות הבית לבין ניהול העסק והעבודה עצמה – מטפלת בקליניקה שלי או בקופ"ח.
במקצוע שלי יש כל כך הרבה נקודות אור ורגעים מרחיבי לב. בין אם זה ליווי מסע ההיריון או הדרך לחיים ללא כאב. אם יש משהו שממש מרגש אותי זו האפשרות 'פשוט להיות איתם', עם המטופלים, כשהם מצליחים להקשיב ולהכיר את עצמם מחדש או לראשונה."
אם אתם סקרנים כמוני לדעת איך מיכל הגיעה לתחום המרתק והמיוחד הזה, תוכלו לקרוא על כך יותר בקישור הזה. בפוסט מרגש מאוד שכתבה מיכל היא מסבירה איך מאחד המשברים הקשים בחייה, היא צמחה והפכה למטפלת בכירה בשיאצו.

הבלוג של מיכל

את הבלוג שלה הקימה מיכל כחלק מהעסק שלה כמטפלת, ומהר מאוד הבינה שהכתיבה על השיאצו מדגישה את יופיו ועוצמתו של התחום. "לאט לאט הבנתי שזה מקום לביטוי שלי כמטפלת," היא מספרת.
על התמודדות ותהליכים שהמטופלים עוברים, מיכל אוהבת לכתוב בדף הפייסבוק שלה – מיכל ברש – זן שיאצו. "הדף הזה הוא בעצם היומן שמעולם לא היה לי," היא משתפת. המשפט הזה המחיש לי יותר מכל עד כמה מיכל מחוברת לעבודתה.

בבלוג-יאצו, שהוא הבלוג של מיכל (שם מבריק, נכון?), היא משתפת במה שקורה בקליניקה שלה. "אני מאפשרת לך להיות זבוב על הקיר בקליניקה, כדי להבין לעומק את יופיו של השיאצו, ואת החשיבות שלו בחייהם של אנשים בדרך לבריאות שלמה."

מה את אוהבת לקרוא?

זו כמובן שאלה שתמיד מעניינת אותי, ומתברר שהסגנונות המועדפים על מיכל הם רומן מתח, סיפורי ריגול וביון וסיפורים מההיסטוריה של מדינת ישראל (מיכל, פה כבשת אותי שוב!).
"קריאה תמיד הייתה קשה למופרעת קשב כמוני," מתוודה מיכל. "למרות שכילדה קראתי המון. אמנם נתקעתי על כל שורה בערך 100 פעמים, אבל קראתי… לכן הספרים שמושכים אותי הם כאלה שמאפשרים לי 'לראות' את הכתוב. כשהתיאור מפורט ומצטיירת לי תמונה בראש. זו גם הסיבה שנמשכתי מייד לרומן שלך 'בעיניים כלות' ולסיפור של אדם וז'ורז'ט."

איך בעצם הכרנו…

מיכל ואני השתתפנו באותו קורס של שיווק דיגיטלי של יונית צוק המדהימה. מיכל מספרת שפוסט ההיכרות שכתבתי סקרן אותה, היא נכנסה לאתר והתאהבה בסיפור של אדם וז'ורז'ט. ומשם השאר היסטוריה… מיכל הפכה לאחת הקוראות הנאמנות והמשפיעות מבחינתי, ואני שמחה כל כך על ההיכרות הזו!
"לא הגעתי עם ציפיות בהתחלה," מודה מיכל. "נרשמתי בלי לקרוא את הפרקים וקיבלתי את הדיוור הראשון. היו אז 'רק' עשרה פרקים. התאכזבתי שאני לא יכולה לסיים את 'הספר' באותו ערב שבת. פשוט התאהבתי והתמכרתי לסיפור. מאז כל שבוע, אני מחכה בציפייה לפרק הבא."

אז מה יהיה עם ז'ורז'ט ואדם לדעתך?!

"וואו. אין לי שמץ. אבל, אני מרגישה שיצליחו להתגבר על אתגרים ולגשר בין תרבויות. אני ממש מקווה שימצאו את עצמם יחד עם משפחה תומכת מסביבם. אני רוצה סוף רומנטי כמו בסרטים, ללא שברונות לב מיותרים."
מיכל אל תדאגי, נראה לך שאני אשבור את הלב לקוראת נאמנה כמוך???
אולי רק קצת, בדרך :). סתם, יש למה לחכות!

5 דברים שאנשים לא יודעים עלייך

תתכוננו להיות מופתעים כאן, אני הופתעתי ללא ספק!

1. חלום חיי היה להיות דיג'יי, ולפני שחזרתי לעסוק בשיאצו כמעט הלכתי ללמוד הנדסאית קול ותאורה.
2. כילדה שרתי במקהלה ידועה בכפר סבא שהופיעה גם במחזמר בינלאומי.
3. לכמה שנים הייתי חב"דניקית, התחתנתי בחתונה למהדרין ואראל הבן שלי נולד כחב"דניק.
4. מעולם לא סיימתי תיכון.
5. כילדה הייתי מאד רוחניקית וביליתי שעות בחנות בסגנון העידן החדש, על כל מה שמשתמע מכך. אספתי קריסטלים ואפילו קראתי בגיל 12 או 14 את ספר החיים והמתים הטיבטי. ספר מצוין.

מהם החלומות שלך לעתיד?

מיכל, את אמא מסורה ואשת מקצוע מעולה, ואין לי ספק שתגשימי את כל החלומות שלך!
תודה רבה רבה על ריאיון מקסים ומרתק, ונמשיך להשתמע כאן בבלוג!

מוזמנים לפרגן כאן למיכל בתגובות!