שנת תש"פ שלי

פוסט סיכום שנה

רבות נכתב ועוד ייכתב בדפי ההיסטוריה על שנת תש"פ.

קטונתי מלנתח אותה ברמה עולמית, ארצית או קהילתית (אבל כן כתבתי פוסט שמנתח את הקורונה בראי ההיסטוריה ונותן אופטימיות, ניתן לקרוא אותו כאן).
אני יכולה לנתח את שנת תש"פ שלי ברמה האישית.
אפשר להתלונן עליה, אפשר להגיד טוב שהסתיימה. היא הייתה שונה, מאתגרת ביותר, מלחיצה ברמות ולא קלה. אבל אם הגעתם לכאן, זה לא כדי לקרוא עוד משהו מדכא, ואתם יודעים שזה לא הסגנון שלי…

אז מה כן?
בחרתי לסכם את שנת תש"פ ב-3 היבטים:

1. דברים חיוביים שקרו לי ברמה האישית והמשפחתית
2. סיכום שנה מבחינת הבלוג – עם נתונים מספריים כמו שאני אוהבת! 🙂
3. לראשונה – החלטתי שלא לשמור כרגיל את השאיפות שלי רק לעצמי. ולכן אפרסם כאן (בהמשך הפוסט!) את החלומות שלי לשנה החדשה. יש למה לחכות!

מתחילים:

הדברים הטובים שקרו לי בתש"פ

הדבר הכי חשוב והכי משמעותי – ילדתי את עדן המקסימה!!! איך אפשר להתלונן על שנה שבה הרחבנו את המשפחה והולדנו תינוקת? זה שווה הכול.

מבחינתי ללדת שלושה ילדים זה לא פחות מרצף של ניסים. אם אתם קוראים אותי ומכירים אותי, אתם יודעים שעברנו דרך ארוכה וקשה עד שהולדנו את בתנו הבכורה שני. על איך נולדה שני מ-21 ביציות (כן כן!) אפשר לקרוא כאן. בסה"כ יש באמתחתי מספר שנים של טיפולי פוריות, הזרעות, הזרקות, טיפולי הפריה ו-2 הפלות. כל זה היווה השראה לספר שכתבתי "בעיניים כלות" ולהרבה ממה שאני כותבת כאן וברשתות החברתיות.

אז לקח לי זמן להתאפס אחרי הלידה, אבל כשזה קרה זה הוליד סדרת פוסטים שמפרטים איך אפשר להספיק דברים בשביל עצמנו (כמו לדוגמה לכתוב בבלוג…) גם בחופשת לידה. מזמינה אתכם לקרוא עוד בפוסט חזרה לבלוג מלידה, בפוסט 2 שמסביר על התנהלות עם תינוק חדש ופוסט 3 שמסביר איך אפשר לקבל זמן לעצמנו עם תינוק וילדים קטנים בבית.

כל ילד הוא פלא וכל לידה היא נס, אז תודה תודה תודה!

בעיניי, לעומת לידת תינוק כל דבר מתגמד, אבל בכל זאת – בשנה הזו גם עברנו דירה ועברתי לתפקיד חדש בעבודה, כך שהיו הרבה התחלות חדשות וטובות.

אז כן, הקורונה מאתגרת ולא נעימה (בלשון המעטה). היא גרמה לי באופן אישי ללא מעט לחץ ואפילו חרדה (וכתבתי על זה לא מעט ברשתות חברתיות, מוזמנים לקרוא עוד כאן!).

אבל בשורה התחתונה – תש"פ, הבאת לנו את עדן היקרה ועל כך נהיה אסירי תודה לעולם!

סיכום שנתי – בלוג!

כמה אתגרים היו לבלוג ולי בשנה הזו! לידה, לילות נטולי שינה, סגר עם 3 ילדים בבית.

לכאורה – מצב בלתי אפשרי לכתיבה. אבל החלטתי שאני לא נכנעת, בעיקר עבור עצמי ועבור השפיות שלי – אני כותבת למרות הכול.

אז כתבתי בבלוג (ולא רק בבלוג – אבל על זה נרחיב מייד בהמשך :).

כיאה לחנונית האקסל שאני, אז כמובן שיש לי רשימת פוסטים באקסל. ולכבוד הסיכום הזה הפעלתי עליה pivot table (ואם מעניין אתכם לדעת מה זה מוזמנים לכתוב לי! :)…

מה אני אומר לכם, האמת שהנתונים הפתיעו גם אותי.

אני טיפוס שתמיד משתדל לראות את הצד החיובי בכל דבר. אבל אתוודה בפניכם – בנושא הבלוג לפעמים קשה לראות את חצי הכוס המלאה. הבלוג כרוך בעבודה רבה (אם כי מהנה מאוד), שאני עושה בעיקר בלילות.
אני חושבת על רעיון, הרעיון הופך לפוסט, עובר עיבוד ועיצוב באתר.
כל ניוזלטר שנשלח מלווה במחשבות רבות – מהי הכותרת הנכונה? מה יעודד אתכם לפתוח את המייל?

יש פוסטים שעובדים יותר, ויש שפחות. יש הרבה עליות וירידות.

לפעמים קשה לי לראות את התמונה המלאה ולהבין, האם אני בכיוון או לא?
לפעמים מתגנבות מחשבות מייאשות ומתסכלות, ואף פעם לא עוצרים לראות את התמונה המלאה.
אז כמה טוב שיש שנה עברית חדשה, שאילצה אותי לראות את התמונה המלאה.
ובזכותה הבנתי שבעצם כל השנה הזו סתם באתי לעצמי בטענות שאני לא עושה מספיק ולא מקדמת מספיק.

תראו מה בכל זאת הצלחתי לעשות עם תינוקת יונקת, 2 ילדים קטנים, סגר ואילוצי קורונה. הנה קצת נתונים מספריים על מה שקרה בבלוג בשנת תש"פ למרות (ואולי בזכות?) כל האתגרים:

וזה הזמן הנכון לומר לכם, מי שקורא אותי – תודה!
תודה שאתם מקדישים לי זמן בעולם הלחוץ והמטורף הזה שלנו, שבו כל דקה יקרה מפז.
זה כל כך לא מובן מאליו ואני מעריכה את זה מאוד! אני מקווה שהפוסטים שלי נותנים לכם אתנחתא מכל מה שקורה מסביב, ומזמינה אתכם להגיב ולספר לי מה לקחתם מהבלוג השנה?

על מה אני חולמת לשנה הבאה?

רגע לפני שאסיים, אני חייבת לשתף אתכם בחלק השלישי, שאותו הבטחתי לעצמי כבר מזמן.
אני לא יודעת אם אתם מכירים את יובל אברמוביץ. אם לא – ממליצה בחום להכיר!
אני עוקבת אחרי יובל, קוראת את מה שהוא כותב וגם חברה במועדון הפריצה שלו. יובל מלמד איך במקום להסתיר את החלומות והמשאלות שלנו כמו שלמדנו כל החיים, אנחנו צריכים לעשות את ההפך. אנחנו צריכים לצעוק את החלומות שלנו.

וזה מה שאני הולכת לעשות עכשיו.

בפעם הראשונה, אני הולכת לצעוק מעל גבי הפוסט את החלומות שלי בתחום הכתיבה לשנה הקרובה. עד היום זה היה בגדר משהו מאוד אישי, מאוד פרטי. משהו שחששתי לשתף. מה אם לא אצליח לבצע את זה? מה אם זה ייתפס כמגוחך?
לאחרונה הבנתי שבעצם החששות הללו מיותרים ולא מקדמים. אז החלטתי לעשות מעשה, ולצעוק בפניכם כאן את החלומות שלי לשנה החדשה. והרי הם לפניכם:

לדייק את רשימת התפוצה של הבלוג

כמובן הייתי רוצה שהבלוג יצמח, יתפתח ויגיע לעוד ועוד קוראים. אבל אני רוצה שאלה יהיו הקוראים הנכונים. כאלה שרוצים לקרוא בדיוק את מה שאני כותבת. אנשים שאוהבים ספרים, אוהבים סיפורים ורוצים לקרוא מדי פעם פוסט שעושה טוב לנשמה ומוציא אותם מהאווירה המלחיצה מסביב.
מכירים כאלה? מוזמנים לעזור לי ולשלוח להם את הקישור לבלוג 🙂

לסיים לכתוב את הספר שאני עובדת עליו

כן כן. אולי זה לא כל כך מפתיע, והיה קל לנחש. עד היום לא דיברתי על זה.
אבל!
אני עובדת על ספר חדש, אף הוא רומן מתח, כבר לא מעט זמן – ואני רוצה לסיים אותו סוף סוף בשנה הזו!

לקדם את ספר הילדים שכתבתי

כן, גם עליו אני עובדת כבר שנתיים לפחות. היו לו כבר כמה גרסאות, המון תיקונים והרבה מחשבה. אבל עכשיו אני מרגישה שהוא בשל ומוכן להיוולד. אני יודעת שהוא עוסק בנושא ערכי ורלוונטי, ואני חולמת שהוא יגיע להרבה בתים בישראל.
יש לכם דרך לעזור לי? שתפו אותי, אשמח לשמוע!

להוציא מהמגירה את שני הספרים שכתבתי כבר לפני שנים!

מעטים יודעים, אבל כבר בגיל 14 התחלתי לכתוב את הספר הראשון שלי, בעידודה של אמי האהובה ז"ל. היא הספיקה לקרוא אותו לפני שנפטרה. היא האמינה בו. זהו ספר יקר ללבי, שמתרחש לו אי שם בשנות הארבעים בתקופת המחתרות בארץ. רומן היסטורי כמו שאני הכי אוהבת. לאחר שאמי נפטרה, כתבתי גם המשך לספר הזה, והוא כמעט גמור. כך שיש לי למעשה כמעט 2 כתבי יד ששוכבים כיום במגירה ולא רואים אור.

הסיפור הזה מלווה אותי כבר עשרים שנה! סיפור שמסתובב לי בבטן, בלב ובנשמה.
ואני כל כך כל כך רוצה שהוא ישתחרר לאוויר העולם!
אז בשנה הזו אני רוצה לשכתב אותו, לעדכן אותו ולהפוך אותו לכתב יד בשל, כי גם אני התבגרתי והבשלתי במהלך כל השנים הללו!

אז זה סיכום תש"פ שלי. ואלה החלומות הכי אישיים והכי כמוסים שלי, שבחרתי לחלוק עמכם.
תודה שקראתם לאורך השנה, ושאתם קוראים כעת!

אשמח שתכתבו לי, מה לקחתם מהפוסט?